מהי החלטה מימשלית בלתי סבירה 

בכל מערכת מימשלית מתקבלות החלטות שונות, רובן הן החלטות המתיחסות לעשיה מסוימת. כיום מקובל לפני קבלת החלטה להביא לדרג המחליט את כל השיקולים, בעד ונגד הצעת ההחלטה, לקיים דיון שבו ניתן להציג שיקולים ולאחריו הדרג המחליט מקבל את ההחלטה.

לעתים קרובות הנתונים שמוצגים למשתתפי הדיון אינם מלאים כי השגת נתונים מלאה היא קשה ולעתים בלתי אפשרית (אם ניתן להשיג נתונים מלאים ואין שיקול מיוחד לדחיפות קבלת החלטה אז אפשר להמתין לקבלת נתונים מלאה יותר). במקרים רבים גם תוספת זמן לאיסוף נתונים לא תשפר מהותית את מצב הנתונים שישמשו בסיס להחלטה. גם השיקולים הם לעתים קרובות איכותיים ואינם ניתנים לכימות, כי אין אלגוריתמים מוגדרים לנושאים חברתיים, והדבר נכון אפילו לנושאים כמו הוצאה כספית. למשל ברור שהשקעה בחינוך בילדים תחסוך צורך בטיפול בהם במסגרות חברתיות תומכות אחרות בהווה ובעתיד (רווחה, העסקה במקום עבודה,חיסכון במערכות אכיפת החוק), אולם אין אלגוריתם ברור שמאפשר לחשב כדאיות כלכלית לאופציה של תגבור ההשקעה בחינוך (הכרוכה בהרבה תשומת לב לילד).

בהרבה החלטות הכרוכות בעשיה מקובל להניח הנחות עבודה (למשל להגדיר שהסבירות להתפתחות מסוימת שתשפיע על הביצוע היא נמוכה או גבוהה ) ולקבל החלטה בהתאם להנחת העבודה. בהחלטות המתיחסות לפעולות "עשה" יש מרכיב כבד של אי ודאות (חוץ מאשר מקרים יוצאים מהכלל) והדרג המחליט נדרש לקבל החלטות במצב של אי ודאות. בנוסף לכך בהרבה החלטות ההשפעה תלויה בזמן קבלת ההחלטה, ולכן הטיב של ההחלטה הוא תלוי זמן (זה מאפין ידוע של ניהול מלחמה אבל גם בעשית עסקים. לעתים פלוני יסכים לעסות אתך עיסקה אם ההצעה לכך ממך תבוא היום אבל לא יסכים לכך אם ההצעה לכך תבוא מחר). אין שום מדד אובייקטיבי שיכול למדוד אם החלטה היא טובה או לא טובה ואפילו לא אם היא סבירה או לא סבירה, ובדרך כלל הטיב מתגלה אחרי מבחן התוצאה. בדרך כלל ניתן לומר שאנשים בעלי ניסיון חיים בנושא ההחלטה מסוגלים לחוות דיעה משמעותית על טיב ההחלטה, ואנשים שאינם בעלי ניסיון חיים בנושא ההחלטה ובקבלת החלטות אפילו יתקשו לרדת לעומקם של השיקולים. כמעט כל החלטה היום היא מולטידיסציפלינרית ( מערבת נושאי כלכלה, חברה, איכות הסביבה יחסי ציבור, משפט וכו') ולכן לא קיים אף בעל מקצוע המסוגל לתת חוות דעת מקצועית אם החלטה היא סבירה או לא.

במצב שתואר לעיל בית המשפט העליון לקח לעצמו את הזכות לפסול החלטות מימשליות בנימוק של אי סבירות. הוא לא עשה זאת בבת אחת אלא תחילה פסל החלטות בגלל תהליך לא נכון של קבלת ההחלטות. גם עילה זאת אינה כתובה בחוק אבל היא יכולה להיות חיובית ומשום כך הציבור קבל אותה בהבנה. בהמשך בית המשפט העליון הרחיב את זכותו לפסול החלטות מימשליות בנימוק של אי סבירות, וכעת הבעיה הפכה להיות בעיה של הציבור הרחב. תמיד יהיו אנשים שהחלטה מסוימת אינה נראית להם והם ינסו לטרפד אותה ובעזרת בית המשפט העליון הם גם יצליחו לתקוע אותה לזמן ארוך. הציבור צריך מימשל שמסוגל להחליט ולבצע כי אי ביצוע פוגע בציבור הרחב.

כפי שתואר לעיל אין לשופטים שום יתרון על האדם מן השורה במתן חוות דעת אם החלטה מימשלית היא סבירה, וכדאי לציבור להביע התנגדות לקו בלתי סביר זה מצידו של בית המשפט העליון. המחוקק לא נתן לשופטים זכות לקבל החלטות כאלה ובית המשפט העליון פשוט חרג מסמכותו החוקית.

הציבור הרחב שותק בענין זה כנראה בגלל שתי סיבות עיקריות: האחת הוא אינו רואה עצמו מוסמך להביע דיעה בענין כזה והשניה שהוא אינו מבין עד כמה זה פוגע בו. אני מקווה שהאזרח לאחרי קריאת מאמר זה ירגיש מספיק בטוח להביע דעה על ענין זה. לגבי הנזק שבית משפט יכול לעשות לאזרחים אפשר לקחת כדוגמא את ענין החלטת בית המשפט לעבודה להפסיק לעסוק בענין בנית נמל נוסף. דוגמא זאת מתיחסת לנזק הנגרם לכל אזרח המעונין בשיפור חייו. אם כי הדוגמא אינה מתיחסת לבית המשפט העליון הרי היא מדגימה פגיעה קשה בציבור על ידי בית משפט ללא כל עילה בחוק. לא מכבר התנועה לאיכות השלטון עתרה לבגץ נגד ההחלטה בענין כמות הגז שיותר לייצא בעילה שההחלטה לא סבירה. הענין נוגע לכל אזרח, וכפי שהוסבר לעיל אין מדד אובייקטיבי לבדוק את ההחלטה ואין לשופטים שום כלים לדעת אם ההחלטה סבירה או לא. ובינתיים הענין ימתין ( וגם מכך יכול להיות נזק לציבור: משקיעים – לא רק בענין הגז - לא ישמחו לחתום על חוזים עם מדינה שבית המשפט שלה עלול להחליט שהם אינם סבירים ).

הערה: הכותב אינו משפטן אבל ישמח לקבל בקורת, למשל בקורת המביאה דוגמאות ממדינות שאנו רוצים להיות דומים להם שבהן בית המשפט מבטל החלטות מימשליות בעילה של אי סבירות.